ת"פ 35445-11-23

תקציר

הכרעת הדין דנה בבקשת הנאשמים לבטל את הרשעתם בעבירות אלימות שבוצעו כלפי בן זוגם. השופט פותח בהתייחסות לדרישה לביטול ההרשעה, תוך הדגשה כי מדובר בחריג ולא בכלל, והיא ניתנת רק במקרים חריגים בהם הפגיעה בנאשם גוברת על האינטרס החברתי שבהעמדתם לדין. במקרה זה, השופט קובע כי העבירה, שכללה שבירת הטלפון של המתלוננת, דחיפתה לרצפה, בעיטה בה ואיום להרוג אותה ואת ילדיה, חמורה מכדי להצדיק את ביטול ההרשעה, מה גם שהנאשם לא קיבל אחריות מלאה על מעשיהם. עוד מציינת השופטת כי טענת הנתבעת בדבר השלכות תעסוקתיות אפשריות עקב ההרשעה היא ספקולטיבית ואינה מצדיקה ביטול. בהמשך לקביעת העונש מדגישה השופטת את הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם ואת חומרת העבירה, שכללה אלימות פיזית ואיומים. השופט מתייחס למקרים דומים כדי לקבוע את מדיניות הענישה ומגיע למסקנה כי העונש ההולם נע בין חודשים ספורים לשמונה עשר חודשי מאסר. עם זאת, בהתחשב ברקורד הנקי של הנתבעים, בקבלת האחריות שלהם ובמאמצי השיקום המשותפים של בני הזוג, השופט מחליט לחרוג מטווח זה. במקום זאת, נגזרו על הנאשם ארבעה חודשי מאסר על תנאי וצו מבחן ל-18 חודשים. השופט מדגיש את חשיבות השיקום ואת המאמצים המשותפים של בני הזוג להתקדם מהאירוע. פסק הדין מסתיים בהודעה על זכותו של הנאשם לערער על ההחלטה בתוך 45 יום.