דנג"צ 10673/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית שלוש עתירות לבג"ץ שניסו למנוע את מינויו של חיים רמון לשר בממשלת ישראל. רמון הורשע בעבר במעשה מגונה ללא הסכמה והעותרים טענו כי מינויו לתפקיד בכיר בממשלה היה בלתי סביר והעביר מסר שגוי לגבי ערכי השלטון. דעת הרוב של בית המשפט, שניתנה על ידי השופטים פרוקצ'יה וגרוניס, דחתה את העתירות וקבעה כי המינוי אינו חורג ממתחם הסבירות, ואילו השופטת ארבל נתנה פסק דין חולק. השופטים הסכימו כי לממשלה שיקול דעת רחב בהרכבת הממשלה, וכי התקיימו תנאי הכשירות הסטטוטוריים בעניינו של רמון, אך הם נחלקו בגישותיהם ובמסקנותיהם. השופטת פרוקצ'יה התוותה את תחום הביקורת השיפוטית בהקשר של מינוי עובדי ציבור, בהתחשב במעלותיו המוסריות והאתיות של המועמד, וקבעה כי החלטת המינוי סבירה משום שהרשות הממנה שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים. השופט גרוניס, לעומת זאת, נקט גישה מאופקת יותר, וסבר כי על בית המשפט להתערב רק במקרים נדירים וחריגים ביותר של החלטות מנהליות של הממשלה, וכי החלטת המינוי היא מקרה כזה. השופטת ארבל, בפסק דינה החולק, הדגישה את חשיבות אמון הציבור בממשלה וטענה כי החלטת המינוי לא נתנה משקל ראוי להרשעתו הפלילית של רמון ולזמן הקצר שחלף מאז. היא גם הדגישה את המסר שהמינוי יעביר לנפגעות עבירות מין, והגיעה למסקנה כי ההחלטה אינה סבירה. פסק הדין, שהוא מפורט ומנומק, לא סיפק את העילות לדיון נוסף בפני הרכב שופטים מורחב, ולכן נדחה.