ת"א 1495/99

תקציר

התובע, שהיה בן 12 בעת האירוע, סבל מחבלות קשות מפיצוץ שגרם לקטיעת שתי רגליו ולפציעות בעינו ובידו הימנית. נסיבות הפיצוץ אינן ברורות. בתביעתו הראשונית של התובע נטען כי בעת שבני משפחתו של התובע אכלו בחצר ביתם, נכנסה קבוצת חיילים לחלקה סמוכה וללא התגרות השליכה רימון או פצצה לחצר ביתו של התובע אשר התפוצצו ופצעו את התובע. אולם, במהלך המשפט מסרו התובע והעדים גרסה שונה, לפיה חיילים פיזרו נערים שהתפרעו וכיוונו את נשקם לעבר ביתו של התובע. הם שמעו יריות וראו צעירים מיידים אבנים לעבר החיילים. היו גם עדויות של דודתו של התובע ועד ראייה שאינו קשור, שניהם אימתו את גרסת התובע לאירועים. עם זאת, עדי ראייה אלה מסרו הצהרות במשטרה זמן קצר לאחר האירוע, שבהן אמרו כי לא ראו דבר. גם אמו ואביו של המתלונן מסרו הצהרות במשטרה כי לא ראו את האירועים שהובילו לפיצוץ. יתר על כן, חוות דעת מומחה לחבלה משטרתית הצביעה על כך שהפיצוץ אירע ככל הנראה כתוצאה מטלטול או פגיעה של הפגז ולא מירי, וכי הפגז לא היה מסוג המשמש את צה"ל. השופט מצא כי גרסת התובע לאירועים אינה עקבית ואינה אמינה. עוד ציין השופט כי הפגז שגרם לפיצוץ לא נורה וכי אין כל ראיה הקושרת את הפיצוץ לחיילים או מסבירה כיצד הפגז חדר לחצר ביתו של התובע. משכך, הגיעה השופטת למסקנה כי הנתבעים אינם נושאים באחריות ישירה או שילוחית לנזקי התובע. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 10,000 ₪.