ע"א 140/56

תקציר

המקרה של רחל מוגרבי ואח' נ' ירוחם ורדימון הוא ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לטובת האחרון. המערערים, שהיו התובעים בערכאה הנמוכה יותר, תבעו צו המחייב את ורדימון לערוך חשבונות כספיים של בית קולנוע, בין היתר, בטענה שהוא לא העביר להם חשבונות עסקיים בהתאם להסכם ביניהם. שופט בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערים, אך אף קבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי משכיר ושוכר, אשר עמדו בבסיס הגנתו של ורדימון. למרות שהמערערים זכו בתיק, הם ערערו על קביעה ספציפית זו. ורדימון ערער נגדית, וטען כי על המערערים להכין ולמסור את החשבונות לאחר שאומתו. השאלה הניצבת בפני בית המשפט העליון היא האם בעל דין שזוכה בתיק יכול לערער על קביעה במסגרת פסק הדין. בית המשפט קובע כי רק ההחלטה בפסק דין ניתנת לערעור, ולא הנימוקים העומדים מאחוריה או כל ממצא אחר שקדם לה, שכן אופיו האינהרנטי של ערעור הוא לאדם שנשלל ממנו סעד. זאת ועוד, מאחר שהמערערים קיבלו את הסעד שביקשו, אין הם יכולים לטעון כי נפגעו מפסק הדין. הממצא הנדון, המאפיין את מערכת היחסים בין הצדדים כמשכיר ושוכר, לא היה הכרחי לפסק הדין, ואולי אף לא יהיה רלוונטי להתדיינות עתידית. לפיכך, לא ניתן לערער עליה, והיא אינה מהווה תקדים משפטי, אם כי ניתן יהיה להתייחס אליה במקרים עתידיים. הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם את הוצאותיו של ורדימון. אם ורדימון לא יחזור בו מהערעור שכנגד, ייקבע מועד לדיון בו.