ת"א 43935-11-19

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו ודוחה בחלקו את התנגדות הנתבע לאכיפת ארבעה שיקים בסך כולל של 89,000 ₪ שנמשכו על ידי הנתבע והוחזקו על ידי התובע. התובעת, מפעילת מחסן, אחסנה מכולות עבור הנתבעת. הנתבעת טענה כי חלק מהסחורה ניזוקה בעת שהייתה בטיפולה של התובעת וכי התובעת עיכבה שלא כדין חלק מרכושה של הנתבעת מכוח זכות השעבוד של התובעת. השופט קובע כי התובע אחראי לנזק לטובין, כפי שהיה צפוי, והתובע לא הוכיח אחרת. עם זאת, התובעת מימשה כדין את זכות השעבוד שלה, ושווי הטובין שנוכו היה סביר בהתחשב בכך שרוב הטובין שוחררו לאחר תשלום שיק אחד בלבד. לאחר מכן השופט בוחן האם החיובים על הצ'קים והנזקים הנטענים נובעים מעסקה אחת. היא מסיקה כי כל עסקת אחסון הייתה מבודדת מסחרית ועמדה בפני עצמה, ולכן הן לא היו חלק מעסקה אחת. משכך, על מנת להצליח, יש לתקן את תביעת הנזיקין של הנתבע. השופט קובע כי טענת הנתבע לנזק ל-15 משטחים לא הייתה מפורטת דיה ולא נתמכה בראיות. עם זאת, הנזק לשלושה משטחים בהשגחת התובע מקובל, וערכם נאמד בכ-12,941 ₪. סכום זה ינוכה משווי השיקים. יתרת סכום השיקים, בניכוי הוצאות נוספות שנפסקו לתובע, תמשיך להתנהל בתיק ההוצאה לפועל. התובע מצווה להחזיר את הסחורה המעוכבת לנתבע, אשר יוכל לאסוף אותם תוך 45 יום, והנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 2500 ₪.