דנג"צ 2262/03

תקציר

הבקשה לדיון נוסף בפסק הדין, שהורה לשר הפנים לבחון מחדש פטורים מסוימים, נדחתה. פסקי הדין לא נחשבו משפטיים דיים כדי להצדיק דיון נוסף, שכן הם לא סתרו פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, וגם לא היו חדשניים או קשים במיוחד. הפסיקה נגעה לסמכותם וחובתם של גופים מינהליים לבחון מחדש פטורים שניתנו זה מכבר, מושג שאינו חדש. העותר טען כי הצווים שניתנו לשר הפנים היו צריכים לבטל רטרואקטיבית פטורים קודמים, אך בית המשפט חלק על כך וקבע כי שיקול דעתו של השר במתן פטורים נותר בעינו. גם הצווים האופרטיביים שהוציא בית המשפט לא נחשבו לפסיקה משפטית אלא נתפסו כהוראות הנגזרות מעקרונות המשפט המינהלי. העתירה נדחתה והעותר חויב לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ לכל אחת משתי קבוצות המשיבים.