תלה"מ 10333-04-22

תקציר

בקשת האב להפחית את תשלומי המזונות נדחתה על ידי בית המשפט. טיעוניו, שהתבססו על כמה גורמים, לא הצליחו לשכנע את השופט. ראשית, בית המשפט ציין כי טענת האב לתבוע בשם ילדיו הקטינים אינה אמיתית; במקום זאת, היה זה ניסיון להפחית את תשלומי המזונות שלו עצמו. שנית, האב לא הוכיח שינוי נסיבות משמעותי שיצדיק הפחתת מזונות הילדים. בית המשפט בחן בעבר את צרכי הקטינים ואישר את הסכמת הצדדים בעניין דמי המזונות. האב גם לא הוכיח כי צרכי הקטינים לא סופקו. באשר לטענת האב בדבר שינוי הנסיבות, קבע בית המשפט כי מזונות זמניים הפכו לקבועים לאחר דיון שלקח בחשבון את מצבם הנוכחי של הצדדים. לפיכך, על מנת לשקול מחדש את נושא המזונות, על האב להוכיח שינוי נסיבות משמעותי שלא ניתן היה לצפות בעת מתן פסק הדין הקודם. האב טען כי מעברה של האם לעיר אחרת והגדלת זמני הביקור שלו עם הילדים היוו שינוי כזה. עם זאת, בית המשפט מצא כי שינויים אלה היו צפויים מראש וכבר נדונו בהליכי מזונות קודמים. כמו כן, בית הדין ראה בחוסר תום הלב של האב בהצגת נתוני שכר מטעים במהלך המשפט, אשר היו שונים באופן משמעותי מפרטי השכר שהתקבלו ישירות ממעסיקו. גילוי זה הוביל את בית המשפט להטיל ספק באמיתות ראיותיו של האב, והוביל לקביעה כי לא חל שינוי מהותי בנסיבות. השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא צלחה והורה לאב לכסות את הוצאות הנתבע שנגרמו לו במהלך המשפט, בסך 40,000 ₪, בשל חוסר אותנטיות ותום לב. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים והיה צורך לשלם אותה תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.