ע"א 8109/95

תקציר

התיק הובא לבית המשפט העליון בעקבות תאונת דרכים שהותירה את המשיב נכה. המשיב קפץ מהקומה הרביעית בניסיון להתאבד, וכתוצאה מכך סבל מחבלות קשות שגרמו לנכות לצמיתות. המשיב הגיש תביעה נגד המערער בבית המשפט המחוזי, בטענה כי התאונה גרמה לניסיון ההתאבדות ולתוצאותיו, וביקש פיצוי בגין הפגיעות שנגרמו כתוצאה מהתאונה, לרבות ניסיון ההתאבדות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והביא את המערער לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי את השאלה האם הנזק היה רחוק, ולפיכך אינו בר פיצוי, יש לנתח תחת מבחן הצפיות או מבחן הסיכון, שניהם לטובת המשיב. על פי הראיות הרפואיות, ניסיון ההתאבדות היה תוצאה טבעית של המוגבלות הנוירולוגית והנפשית שנגרמה כתוצאה מהתאונה. משכך, הניסיון היה צפוי מראש ונפל בגדר אחריותה של המערערת. כמו כן, דן בית המשפט בגובה הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי וביצע מספר הפחתות, תוך התחשבות בתוחלת החיים של המשיב, שהתקצרה עקב התאונה. בית המשפט גם הפחית את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות עתידיות, אובדן השתכרות בעבר ואובדן כושר השתכרות בעתיד, בהתבסס על כושר ההשתכרות בפועל של המשיב ותוחלת חייו. הערעור התקבל חלקית והפחית את סכום הפיצוי הכולל ב-742,713 שקל. כל צד היה אחראי להוצאותיו בערעור.