בג"צ 323/73

תקציר

בית המשפט הגבוה לצדק פסק על סמכותו של בית דין רבני לדון בתביעות של אישה למזונות ועל תוקף נישואיה, כאשר בעלה הוא אזרח ותושב אמריקאי. האישה, אזרחית ישראלית ילידת ישראל שקיבלה אזרחות אמריקאית באמצעות נישואים, נישאה לבעלה בארה"ב ועלתה לישראל עם בנם בשנת 1972, לפני בעלה שבא בעקבותיה כמה חודשים לאחר מכן. הנישואין האומללים הביאו את האישה לתביעת מזונות ותביעות נוספות בבית הדין הרבני. הבעל, שהגיש גם הוא תביעת גירושין ומשמורת בבית משפט בשיקגו, עזב את ישראל זמן קצר לאחר הגעתו. השאלה שעמדה בפני בג"ץ הייתה האם לבית הדין הרבני יש סמכות שיפוט על הבעל, שאינו אזרח או תושב ישראל, ונעדר פיזית מהארץ בעת הגשת התביעות. בית הדין קבע כי הבעל אינו תושב הארץ ואינו נוכח פיזית, ולכן לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בו. הודגש כי הוראות החוק בדבר כפיפות הפרט לסמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים חלות גם על המשפט הבינלאומי הפרטי. מכאן, שהתקנות לקביעת מקום המשפט לא אפשרו להזמין נאשם השוהה בארץ לשהייה זמנית וקצרה, במיוחד כאשר לנאשם לא היה מקום קבוע בישראל. מאחר שהבעל לא קיבל הזמנה לבית הדין במהלך שהותו הקצרה, בית הדין הרבני לא היה מוסמך לדון בטענות האישה, והיה עליו להימנע מכך. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, והובילה למסקנה כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון במקרה זה באדם הנמצא בחו"ל. האישה חויבה לשלם לבעל 1,000 ש"ח הוצאות.