ע"א 2601/21

תקציר

המערער, אב המערער על מעשיה של בתו, שופט מחוזי, ערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו. המערער טען כי בתו, יחד עם אחרים, אילצו אותו לעבור בדיקה פסיכיאטרית. בית המשפט, שטיפל בשיהוי פרוצדורלי שיוחס לגורמים שונים, הורה בעבר על דחיית דיון הוכחות, שבעקבותיו חויב המערער בהוצאות הקשורות למועד החדש. המערער טען כי בית המשפט הפגין משוא פנים, העדיף את בתו בשל מעמדה השיפוטי, בכך שלא שקל הגינות פרוצדורלית ודרש מבא כוחו להצדיק התנגשויות בלוחות זמנים. במהלך הדיונים גברה המתיחות כאשר בא כוח המערער התנגד לתפיסת הטיית בית המשפט, חקירת עד ואי התאמות פרוצדורליות, מה שהוביל לבקשה לפסילת בית המשפט. עם זאת, בית המשפט דחה זאת, בקובעו כי תחושות ההטיה נראות סובייקטיביות ובלתי מבוססות. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה, לא מצאה כל הצדקה לטענות בדבר משוא פנים או חוסר הגינות פרוצדורלית. היא הדגישה כי החלטות שיפוטיות נתונות לערעור ולא לפסילה, אלא אם קיימות ראיות ברורות למשוא פנים, שהמערער לא הצליח להוכיח. לפיכך, הערעור נדחה ללא השלכות הוצאות נוספות על המערער.