ת"א 34133-12-17

תקציר

הנתבעת, שהיא בתו של דייר חוזי שנפטר בדירה ציבורית בבעלות התובעת, טענה לזכות להמשיך ולהתגורר בדירה. לטענתה, היא זכאית להיות "דיירת ממשיכת" לפי חוק הדיור הציבורי. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את זכאותה להמשך השימוש בדירה הציבורית. ראשית, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהיא עצמה זכאית לדיור ציבורי, דרישה בעקבות תיקון לחוק הרלוונטי. שנית, בעוד שלא הייתה מחלוקת כי הנתבעת התגוררה עם אמה למעלה מארבע שנים לפני מותה, הראיות הצביעו על כך שהנתבעת לא התגוררה בדירה ב"מועד הקובע" המכריע של 1.8.09, שהיה תנאי הכרחי להמשך השכירות. לפיכך, הורה בית המשפט לנתבעת לפנות את הדירה בתוך 45 יום ולשלם לתובעת דמי שימוש הולמים, שחושבו כדמי שכירות בשוק בסך 4,200 ₪ לחודש, בניכוי הסכומים שכבר שילמה מאז מות אמה. שכר הטרחה הסתכם ב-15,000 ₪, בניכוי תשלומים ששילמה הנתבעת בסך 11,356 ₪, כך שהותירה יתרה בסך 3,644 ₪, בתוספת ריבית סטטוטורית. פסק הדין לא כלל צו להוצאות בהתחשב בנסיבותיו הכלכליות והרפואיות של הנתבעת.