רע"א 3856/17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך בעלות על קרקע. המשיבים הגישו תביעה נגד המבקש ונתבעים נוספים בדבר תחרות על זכויות בעלות בחלקת קרקע בכפר ריינה. המשיבים טענו כי סבתו של המבקש מכרה את כל זכויותיה במקרקעין לסבם בשנת 1958, ואילו המבקש טען כי היא העבירה מחצית מזכויותיה לו וליורשים אחרים בשנת 1986. המבקש ביקש לדחות את התביעה נגדו על הסף מכמה טעמים, ובהם התיישנות, קיומו של הסדר פשרה חלקי, היעדר יריבות, היעדר עילה ושיהוי. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי ניגוד הזכויות התעורר בשנת 1986 וכי עילת התביעה של המשיבים נגד המבקש אינה מיושנת, שכן נודע לו לכל המאוחר על עילת התביעה בשנת 2002. בית המשפט דחה גם את טענות המבקש בדבר היעדר יריבות ועילה, וקבע כי אכן קיימת יריבות בין המבקש לבין המשיבים וכי למשיבים קמה עילת תביעה נגדו. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, אך גם ערכאת הערעור סירבה להתערב ואישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הדגישה את שיקול דעתה הרחב של הערכאה הפרוצדורלית בעניינים פרוצדורליים וקבעה כי תתערב רק במקרים חריגים בהם קיים חשש לפגיעה בלתי הפיכה בזכויות הצדדים או להליך שגוי או מורכב באופן משמעותי. בית המשפט קבע כי אין מדובר במקרה כה חריג וכי החלטת בית המשפט המחוזי סבירה. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים הסכים כי למשיבים קמה עילת תביעה כנגד המבקש וכי המחלוקות העובדתיות בתיק צריכות להיפתר על ידי בית המשפט המחוזי במהלך הרגיל של ההליך. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.