עת"מ 38986-11-16

תקציר

המבקשת, חברה עסקית, ערערה על חיוב הארנונה הרטרואקטיבי שהטילה עליה הרשות המקומית המשיבה בגין התקופה שבה ניהלו עסק מסחרי בנכס ששטחו כ-1000 מ"ר. העותר טען כי היה הסכם עם הדייר הקודם, אשר פטר אותם מחבות הארנונה, וכן ערער על אופיו הרטרואקטיבי של חיוב המס. עם זאת, בית המשפט דחה את שתי הטענות. נמצא כי העותרת לא הביאה כל ראיה לקיומו של הסכם כזה וכי כגוף עסקי לא יכלה לטעון באופן סביר כי הסתמכה על אי גביית המסים. יתר על כן, אופיו של העסק והעובדה שהעותרים חתמו על הסכמים לאחר הליך מכרזי, הצביעו על כך שהם היו מודעים לחובתם לשלם מיסים מלכתחילה. בית המשפט קבע כי רשלנות המשיב ברישום פרטי הרכוש הנכונים אינה פוטרת את העותר מחובתו החוקית לשלם מסים וכי האינטרס הציבורי בקיום החוק ובגביית המסים המגיעים לו גובר על האינטרסים של העותר. עם זאת, כדי להבטיח חיוב רטרואקטיבי מידתי, הורה בית המשפט לחשב את המסים רק ממחצית התקופה הנדונה, ובכך איפשר הקלה מסוימת לעותר בשל טעותו של המשיב. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות.