עע"מ 8748/03

תקציר

התיק עסק בבקשה לאיחוד שלוש חלקות קרקע שהגישו בעלי הקרקע סילבנה לוסי פואה ודנקנר שמואל לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב. המטרה הייתה לבנות תוספת לבית קיים. ג'ייקובס סנדרה, צד נוסף בעל זכויות החכירה בחלקות, הגיש ערעור בטענה כי הסכמתה נחוצה לאיחוד. ועדת הערר קבעה כי על כל הבעלים או החוכרים לחתום על אישור ההחלטה, מה שהוביל את דנקנר לערער על החלטה זו. בית המשפט המחוזי הפך קביעה זו, בקובעו כי לשון החוק מאפשרת לבעל קרקע יחיד להגיש בקשת איחוד ללא הסכמת כל הבעלים, ובכך מתיישבת עם הליכי חלוקת מקרקעין רחבים יותר, שבהם די בחתימתו של בעלים אחד לצורך מתן היתרי בנייה, דבר המשקף גישה עקבית בשלבי התכנון. בית המשפט הדגיש כי בעוד שהדבר עשוי להעניק לאדם סוג של זכות וטו, עדיין ניתן להגיש התנגדויות במהלך ההליך, ובכך לשמור על זכויותיו. פסק הדין הכיר בקונפליקטים תכנוניים וקנייניים פוטנציאליים, אך הבהיר את ההפרדה הברורה בין היתר תכנון לזכויות קניין. ועדת הערר וג'ייקובס טענו להסכמה מלאה כדי למנוע אישורים שלא מדעת, ואילו דנקנר טען כי אין צורך בהחזרת התיק לוועדה המקומית מאחר שנשמעו התנגדויות. בסופו של דבר אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, קבע כי חתימתו של בעלים אחד מספיקה להגשת תשריט איחוד ודחה את הערעורים, תוך שהוא פוסק לדנקנר הוצאות בגין דחיית הערעור שכנגד.