ה"פ 16419-04-14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשתו של עופר לצו מניעה זמני לעיכוב ביצוע הליכי כינוס הנכסים בעניין דירה 4, המכונה חלקה 4. זאת בשל מספר גורמים. ראשית, עופר נמנע מלחשוף מידע חיוני שיכול היה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות בבית המשפט. הוא הצהיר כי הדירה בשטח 140 מ"ר בבעלותו, אך נמנע מלהזכיר את חוזי השכירות שנחתמו עם רשות מקרקעי ישראל בשנת 2003 לשתי דירות נפרדות בשטח 100 מ"ר, שהיו רשומות על שמו ועל שם אחיו. הדירה נשוא מימוש המשכון הייתה דירה 4, שהושכרה לאחיו של עופר. עופר גם לא גילה כי חלק מדירתו שלו (דירה 3) הועבר לדירה 4. בנוסף, לא נמסר כי הבניין נבנה על ידי אביו של עופר והדירות נרשמו על שם המשפחה, וכן צוין כי דירה 4 אינה מקום מגוריו של עופר, אלא משמשת להשקעה. שנית, חוסר המהירות של עופר בהגשת הבקשה לצו מניעה זמני הכביד עליו. תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכון בדירה 4 נפתח שבעה חודשים לפני בקשתו. למרות שהיה מיוצג על ידי עורכי דין שונים, עופר התמהמה בקביעת בעלותו על הדירה ונקט בפעולה דחופה רק יום לפני הליך התמחור. לבסוף, בית המשפט לא השתכנע בקיומה לכאורה של עילת התביעה של עופר או בקיומה של שאלה רצינית הראויה לדיון. מהראיות עולה כי דירה 4, נשוא המשכון, הושכרה תמיד לאחיו של עופר ורישום המשכון קדם לחלוקת הדירות לחלקות משנה. עופר גם לא טען לעסקאות כלשהן בנוגע לדירה לאחר חתימת חוזה השכירות, ובית המשפט מצא את עדותו של רכז רשות מקרקעי ישראל אמינה. כך, מאזן הנוחות לא נטה לטובת עופר, מה גם שהדירה שימשה להשקעה, וצדדים שלישיים כבר פעלו על בסיס ההצעה למכירת הדירה. בעקבות זאת נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני ולעיכוב הליכי כינוס הנכסים, ועופר חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. למשיבים ניתנו 60 יום להגיש תצהירים נגדיים בתגובה לבקשת הפתיחה. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים ביום 20.4.2014, ופסק דין זה ניתן על ידי השופט יהושע גייפמן.