ע"א 604/79

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על חוזה מקרקעין, אשר נתקל בעיכובים והפרות רבות מצד שני הצדדים שהובילו לבקשת ביטול. בית המשפט העליון קבע כי הפרת חוזה אינה מובילה בהכרח לביטול החוזה האמור. במקרה זה, הפרת הקונה לא הייתה מהותית, וביטולו של המוכר לאחר מכן לא היה מוצדק. היסוס המוכר ודרישות נוספות תרמו לעיכוב, יחד עם חוסר תום לב של הקונה ואי חתימה על החוזים. שני הצדדים חלקו את האשמה להתמוטטות החוזית. בית המשפט קבע כי על הקונה לפצות את המוכר בגין העיכוב בתשלום שנבע מההפרה, תוך שימוש בחוק פסיקת ריבית והצמדה כקו מנחה לחישוב ירידת ערכו של הכסף. זה חל על מחצית המחיר החוזי שלא שולם, שהוא 450,000 ל"י, בתוספת "הפרשי הצמדה וריבית" מיום 14 באוגוסט 1977, ועד התשלום בפועל עם רישום הנכס. בנוסף, בקשת הביטול של המוכר נדחתה, ויש לקיים את החוזה, כאשר הקונה משלם את יתרת הסכום בהקדם. פסק הדין הדגיש גם את הצורך בהגינות חוזית ובתום לב, שהיו חסרים בהתכתבויות בין הצדדים. ככלל, הערעור התקבל באופן חלקי, וחייב את הקונה לפצות את המוכר בהתאם לתנאים המתוארים, תוך נשיאה בהוצאות המשפט של המוכר בסך 5,000 ₪.