תמ"ש 1320/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי תביעות מזונות שהגישו בני זוג נשואים, הנמצאים בעיצומם של גירושין מרים, וטרם התגרשו למרות שעבר לא מעט זמן מאז נפרדו. האישה, נוצרייה, הגישה בשם עצמה וילדיה הקטינים תביעה נגד בעלה המוסלמי. הבעל אף הגיש תביעת מזונות, בה ביקש להשתתף במזונות הקטינים. האישה ויתרה על זכותה למזונות וביקשה זאת רק עבור בנותיהם הקטינות של בני הזוג שבחזקתה. הסוגיה המשפטית העיקרית שעמדה בפני בית הדין הייתה מהו הדין החל על הנישואין ולאחר מכן על הגירושין: החוק השרעי או חוק המזונות. על פי חוק המזונות, מזונות ילדים קטינים צריכים להתחלק בין התובע לנתבע בהתאם להכנסותיהם. עם זאת, על פי חוקי השריעה, שהם הדין האישי של האב, קיימת חובה מוחלטת על אב מוסלמי לשלם את מזונות ילדו הקטין. האב טען כי נישואיהם לא התנהלו כראוי ולכן אינם תקפים על פי הדין השרעי, כלומר הדין האישי שלו לא יחייב אותו בתשלום מזונות. בית המשפט בחן את גרסאות הצדדים ומצא כי הנישואין אכן היו חוקיים על פי השריעה ולכן הדין האישי של האב, המחייב מזונות מוחלטים של ילדיו, חל במקרה זה. לאחר מכן קבע בית המשפט את יכולתו של האב לשלם מזונות וקבע כי יש לו יכולת כלכלית ניכרת, או לכל הפחות יכולת להשתכר סכום משמעותי מדי חודש. צרכיהם של הקטינים לא הוכחו, ולכן בית המשפט העריך את הסכום הנדרש עבורם, תוך שימוש בפסיקה ובהוצאות הנתבע כקריטריונים. השופט החליט כי על האב לשלם לאם 1,600 ש"ח לחודש עבור כל ילד קטין עד הגיעם לגיל 18 או עד לסיום התיכון, לפי המאוחר. סכום זה כולל מזונות כלליים, השתתפות בחוג והוצאות חינוך. דמי המזונות יותאמו מדי שנה בהתאם למדד יוקר המחיה. תביעת האב למזונות נגד האם נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא עילת תביעה, מה גם שהדין האישי של האב קובע כי חובת האם להשתתף במזונות קמה רק אם האב אינו מסוגל לשלם. פסק הדין מפרט גם את המועדים מהם יתחילו תשלומי המזונות עבור כל ילד, קובע את תנאי התשלום ופוסק לאישה הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין. לבסוף, התירה השופטת את פרסום פסק הדין ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים כלשהם.