בש"פ 2157/09

תקציר

המשיב ערער על החלטת בית משפט השלום ברמלה לשחרר את המערער, שהואשם בשורה של עבירות אלימות במשפחה כלפי אשתו, למשמורת צד ג'. בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את ערעורו של המשיב והורה על המשך מעצרו של המערער. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי התלונה הראשונית נגדו הייתה שקרית וחלק מסכסוך גירושין, וכי המשטרה לא חקרה את טענותיו. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי קיימות ראיות מספיקות לביסוס האישומים נגד המערער וכי נשקפת ממנו סכנה לאשתו. הראיות כללו את עדותו של הקורבן וכמה עדים, כולל אמו של הקורבן, אחיותיו וחבריו, שסיפקו הצהרות תומכות. למרות שהמערער טען כי המשטרה לא ערכה חקירה יסודית, ציין בית המשפט כי תפיסתו את קשר הנישואין נראתה לקויה. זאת ועוד, המשטרה אכן הייתה מחויבת לחקור את כל הטענות והראיות הסבירות שהובאו בפניה, לרבות אלה התומכות בעמדת המערער. בית המשפט הדגיש כי מטרתה של חקירת משטרה היא להגיע לחקר האמת, דבר שעשוי להביא גם לזיכויו של החשוד. מעצרו של המערער נמשך עד לקבלת תסקיר מבחן, אשר יידון בבית משפט השלום. עוד נקבע בהחלטה כי על בית משפט השלום להתחשב בהיעדר עבר פלילי של המערער ובליקויים בחקירת המשטרה בבואו להחליט על חלופת המעצר.