ע"א 3126/98

תקציר

נסוב המקרה סביב זכות חכירה שנרכשה על ידי המשיבים בחלקת קרקע בקריית אונו, תוך התחייבות לתשלום היטל השבחה – אגרה שנקבעה לפי עליית ערך הקרקע בעקבות החלטה תכנונית. התעוררה מחלוקת לגבי חישוב היטל השבחה בקשר לאישור תכנית חדשה. המשיבים ערערו לבית משפט השלום, אשר פסק לטובתם, מה שגרם למערער לערער לבית המשפט המחוזי. המחלוקת העיקרית נגעה לפרשנותה של תכנית מנדטורית שחלה בעבר על המגרש, ולהחלטה שהתקבלה לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, שהעניקה לכאורה זכויות בנייה נוספות. בית המשפט קבע כי החלטות סעיף 78 אינן יכולות להקנות זכויות מעבר לאלו המפורטות בתכניות מאושרות. אף שהחלטה זו עסקה בפרקטיקה פסולה, הסכים בית המשפט עם המשיבים כי היא השפיעה על שווי הנכס טרם אישור התכנית החדשה. הערכת השווי של השמאי המכריע, שלא לקחה בחשבון פרקטיקה זו, נחשבה אפוא לפגומה. בית המשפט קבע כי יש להתחשב בפרקטיקה הפסולה בעת קביעת שווי החלקה לפני התכנית החדשה. הואיל והמערערת דבקה בעבר בנוהג זה, מוטל עליה נטל ההוכחה להראות כי היא נפסקה לפני אישור התכנית החדשה, דבר שלא עשו. העניין הוחזר לשמאי המכריע כדי שיקבע את שווי החלקה על פי הנחיות בית המשפט, ובפרט הכללת הנוהג הפסול בחישוביהם. בנוסף, בית המשפט הבהיר את שווי המגרש לאחר אישור התוכנית החדשה, שהוסכם כי יעמוד על 350 אלף דולר. היטל ההשבחה יחושב כמחצית ההפרש בין שווי זה לבין הסכום שנקבע בהחלטתו החדשה של השמאי המכריע, שנכנסה לתוקף ביום 6.9.1991. המשיבים חויבו בהוצאות בשתי הערכאות, בסך 10,000 ₪.