ת"א 1950/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה בה ביקש בנק תשלום משתי קבוצות של נתבעים: קרליץ (נתבעים 1-2) והערבים (נתבעים 3-4), בגין חובות וערבויות שלא שולמו. בני הזוג קרליץ פתחו שני חשבונות בבנק, וצברו חוב של למעלה ממיליון שקל. הושג עימם הסדר שהותיר את האחריות של הערבים כערבים במחלוקת. הם חתמו על ערבויות מוגבלות להבטחת חובותיו של קרליץ. הבנק טען כי הערבים היו מודעים לעניינים הכספיים, לאחר שנשלחו להם הודעות שונות במהלך השנים, שהערבים הכחישו שקיבלו. לטענתם, הם לא היו מודעים למחזור ואי פירעון ההלוואות של משפחת קרליץ עד מאוחר מדי. למרות הטענות בדבר היעדר הודעה מוקדמת מצד הבנק וההשלכות הכספיות האפשריות, מצא בית המשפט כי הערבים היו מודעים לחובות באמצעות התקשרויות עסקיות עם קרליץ והודעות מוקדמות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הבנק לא הודיע לערבים כראוי על אי עמידתו של הקרליץ, אך אין בכך כדי לפטור את הערבים מהערבות שלהם, שכן לא ניתן להראות כי מחדל זה גרם להם נזק בר ביצוע. בעקבות זאת חויבו הערבים לשלם לבנק 493,026 שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין וריבית, ואילו בקשת הבנק לקנסות גבוהים יותר נדחתה.