ת"צ 24550-03-14

תקציר

השופט, משה סובל, שקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו המבקשים ואת האסמכתאות התומכות בהם בעקבות החלטתו הקודמת מיום 15.5.2014. אחת הטענות המרכזיות נסובה סביב פרשנותו של סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות. המבקשים טוענים לקבלת עקרון אי-הבו-זמניות בין אלמנט הגבייה לבין יסוד ה"אי-חוקיות". עם זאת, השופט סובל מדגיש כי גם אם היה מקבל עיקרון זה, עדיין היו עומדים בפני המבקשים משוכה משמעותית. זאת, בשל הוראות סעיף 21 לאותו חוק, הקובע כי בתביעת השבה נגד רשות, בית המשפט אינו רשאי להורות על החזרת תשלומים מעבר ל-24 החודשים שקדמו לבקשה לאישור. מאחר שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה במרץ 2014, וידוע כי הגבייה נפסקה לא יאוחר מינואר 2011, בית המשפט לא יהיה מוסמך להיעתר לסעד המבוקש של המבקשים. השופט סובל מתייחס לפרשנותם של המבקשים להחלטה קודמת של השופט נדב, ממנה עולה כי יש להתעלם ממגבלת 24 החודשים. הוא חולק על תפיסה זו, ומסביר כי קבלת גישה זו תשלול למעשה את המגבלה הקבועה בחוק ועלולה להוביל לעומס כספי מופרז על הרשויות. במקום זאת, הוא מחזק את חשיבותה של מגבלת 24 החודשים, ומפרש אותה כמתייחסת למועד האיסוף. הוא מצטט מספר פסקי דין קודמים התומכים בפרשנות זו, ומדגיש כי תכליתו של סעיף 21 היא להגביל את היקף ההשבה בתובענות ייצוגיות נגד רשויות. יתר על כן, אילו שאלת ההתיישנות לפי חוק ההתיישנות הייתה חלה במקרה זה, הרעיון כי התביעה מתחדשת מדי יום לא היה עומד. במקום זאת, יהיה תאריך התחלה ברור לתקופת ההתיישנות, בדרך כלל היום שבו קמה עילת התביעה. עיקרון זה חל על תביעות השבה, לרבות תביעות המבוססות על עשייה. השופט סובל מדגיש כי תקופת ההתיישנות, לרבות התקופה המקוצרת הקבועה בסעיף 21 לתביעות נגד רשויות, נספרת ממועד אחד מוגדר ואינה מתאפסת מדי יום. לסיכום, מזמינה השופטת סובל את המבקשים להחליט עד ליום 30.6.2016 האם הם עומדים על בקשתם לאישור התובענה הייצוגית לאור השיקולים שהוצגו בהחלטה זו. בהתאם לתגובתם, הוא יקבע את דרך הפעולה הנוספת. ההחלטה תועבר לבאי כוח הצדדים, והשופטת מדגישה כי היא ניתנה בהיעדרם של הצדדים ביום 21.6.2016.