ת"א 66699-12-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה והוכר ככזה על ידי המל"ל, תבע את הנתבע לפיצויים. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית הדין היו מידת נכותו התפקודית של התובע והכנסתו טרם התאונה, המשמשות בסיס לקביעת הפסדי שכרו ויכולתו לחזור לעבודה לאחר התאונה. השופטת מצאה כי התובע הגזים במידת נכותו ובנזקיו התעסוקתיים. השופטת סברה כי התובע יתקשה לחזור לעבודה כנהג משאית, הכרוכה בהפעלת דוושת המצמד עם רגלו הפגועה, אך אין משמעות הדבר שהוא אינו מסוגל לעסוק בעיסוק רווחי כלשהו. השופטת קבעה כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור גבוה יותר מהנכות הרפואית שלו, שעמדה על 50%. השופט מצא גם סתירות וסתירות בדיווחיו של התובע לגבי העסקתו והכנסתו לפני התאונה, והסתמך על המסמכים שהגיש למל"ל, מהם עולה כי בניגוד לטענותיו, הוא לא עבד ולא השתכר כנהג משאית עצמאי בשבעת החודשים שקדמו לתאונה. השופטת קבעה את בסיס השכר של התובע לחישוב הפסדי השכר שלו על 6,000 ₪ לחודש, נמוך מהשכר הממוצע של 8,600 ₪ בשנתיים הקודמות, בשל תקופת האבטלה הממושכת של התובע לפני התאונה והכנסתו הנמוכה כנהג עצמאי. קביעה זו חלה גם על בסיס השכר במל"ל, שהשופט מצא כי אינו כבול לתקנות המקדמיות המסדירות את חישוב ההטבות. לתובע נפסקו 76,276 ₪ בגין כאב וסבל, וסכומים גלובליים בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, אובדן כושר השתכרות והפסדי פנסיה, בסך כולל של 313,925 ₪ ו-360,000 ₪, בהתאמה. כמו כן נפסקו לתובע 40,000 ₪ עבור סיוע מהזולת ו-20,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל מסך הנזק המוערך בסך 894,442 ש"ח, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 487,515 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% ומע"מ, וכן להשיב לו את שכר הטרחה ששולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. סכום פסק הדין היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין; אחרת, היא תצבור הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין.