סע"ש 1063-05-19

תקציר

התובע, שהוא בנו של הנתבע השני ואחיו של הנתבע הראשון, תבע את הנתבעים ביחד ולחוד בגין תביעות שכר בגין עבודתו בבית הדפוס שלהם. הנתבעים הם אחים ושותפים בבית הדפוס. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה. בית הדין מצא כי לתובעת התקיימו יחסי עובד-מעביד עם הנתבעים. למרות שהנתבעים טענו כי יש לראות בסיוע התובע בעסק "עזרה משפחתית", הראיות הראו כי התובע עבד ללא לאות בעסק וקיבל הנחיות מהנתבע הראשון, קובי סלע. בית המשפט מצא את עדותו של סלע מגמתית ומתחמקת, בעוד שעדותו של התובע הייתה משכנעת. בית הדין דחה גם את טענת סלע כי היעדר התשלום לתובעת לאורך השנים מעיד על היעדר יחסי עבודה. תשלום השכר לא היה גורם מכריע במקרה זה, אחרת היה בכך כדי לעודד העסקה מפלה של בני משפחה. בית המשפט הגיע למסקנה כי עבודתו של התובע לא הצטמצמה לסיוע שולי או ספציפי וכי הנתבעים חבים לו את זכויותיו ביחד ולחוד. תקופת העסקתה של התובעת נקבעה ל-22 חודשים, מספטמבר 2013 ועד ספטמבר 2015, עם ניכויים מסוימים בגין תקופות בהן נעדרה התובעת מהעבודה. השכר הקובע לחישוב התביעה נקבע על 5,000 ₪. התובע היה זכאי לשכר עבודה בסך 91,190 ₪, בניכוי 8,810 ₪ שכבר שולמו לו, בסך הכל 82,380 ₪. בית הדין דחה את התביעה לגמול שעות נוספות מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות להיקף עבודתו בשעות נוספות, ומאזן ההסתברויות נטה לטובת גרסת הנתבעים לפיה התובע לא עבד שעות נוספות. לתובע נפסקו 4,038 ₪ דמי הבראה, 4,227 ₪ לפדיון חופשה, 4,800 ₪ להפרשות לפנסיה, 2,799 ₪ הוצאות נסיעה ו-1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 108,054 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.10.2015. כמו כן חויב כל אחד מהנתבעים לשלם לתובע 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.