ת"א 40619-12-14

תקציר

פסק הדין במקרה זה כרוך בתביעה שהוגשה בהתאם להחלטת בית המשפט לפירוק. התביעה דנה בשאלה איזה בית משפט הוא הפורום המתאים לדון בבקשה, ובפרט האם יש לדון בה בבית הדין לעבודה או בבית משפט אחר הדן בתיקים אזרחיים. בהחלטת בית הדין לפירוק נקבע כי בית הדין לעבודה אינו הפורום המתאים לתיק וכי על בית המשפט האזרחי לדון בו במקומו. המבקשים טענו כי החלטה זו היא אגבית ואינה מהווה "השתק עילה", אך השופט דחה טענה זו. השופט קבע כי החלטת בית הדין לפירוק אינה אגבית בלבד ומחייבת את המבקש, הרב ברויאר, בסוגיית הסמכות. זאת ועוד, מאחר שעילת התביעה העיקרית נגד הרב ברויאר הייתה עוולת גניבה כהגדרתה בסעיף 52 לפקודת הנזיקין, היא חרגה מסמכותו של בית הדין לעבודה. לפיכך, התביעה נגד הרב ברויאר תישאר במלואה בבית המשפט האזרחי. עם זאת, לגבי יתר המבקשים (4-2) עילת התביעה העיקרית הייתה עשיית עושר ולא במשפט, המצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה. לפיכך, התביעה נגדם תפוצל, כאשר עילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט תידון בבית הדין לעבודה ועילת התביעה בגין גניבה תישאר בבית המשפט האזרחי. כל צד יישא בהוצאותיו.