ע"א 4739/19

תקציר

במקרה משפטי זה נדחה ערעור על אי גילוי של בעלי דירות בדבר היעדר היתר בנייה למתקן גז בנכס מושכר, שמנע קבלת רישיון עסק להפעלה. בית המשפט המחוזי התמקד בהפרת חובת הגילוי במהלך משא ומתן חוזי, שיש בה כדי להצדיק ביטול לפי סעיפים ספציפיים בחוק החוזים. תום הלב מחייב את המשכירים לחשוף מידע משמעותי על התאמת הנכס לשימושו המיועד. המערערים ידעו כי הנכס מיועד למתקן תדלוק בגז והיה עליהם להודיע למשיב על ההיתר החסר, דבר שלא עשה כן, דבר העלול לעכב את קבלת רישיון העסק. בית המשפט הסכים כי גם אם המערערים לא היו מודעים להיתר החסר, זכותה של המשיבה לבטל את החוזה מחמת טעות מהותית. הטעות המרכזית השפיעה באופן משמעותי על תכלית החוזה – היותו חכירת תחנת דלק – ובית המשפט המחוזי מצא קשר סיבתי מוכח בין טעות זו לבין כריתת החוזה. ההחלטה הדגישה את חובת המשכירים לגלות עובדות מהותיות, שיש בהן כדי להשפיע על החלטת השוכר להתקשר בחוזה. בנוסף, למרות שהמשיבה התמהמהה בבקשה לרישיון עסק, היא לא תירצה את אי הגילוי הראשוני של המשכירים. כל אשם תורם של המשיב יכול להיחשב בהמשך ההליכים הנוגעים לסעדים כספיים. בסופו של דבר, העקרונות שאושרו הביאו את בית המשפט לאשר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, כאשר המערערים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב בסך 30,000 ₪. ההחלטה נתמכה פה אחד על ידי השופטים המעורבים.