ע"מ 30384-01-15

תקציר

הערעור מתייחס לסיווג הכנסתו של המערער מהשכרת מספר דירות שבבעלותו, בין אם מדובר בהכנסה פסיבית, החייבת במס בשיעור של 10%, ובין אם מדובר בהכנסה מעסק, החייבת במס בשיעור המס השולי. המערער הוא עורך דין שהקים משרד עורכי דין מצליח, וכן בבעלותו מספר דירות בירושלים, רחובות ותל אביב, אותן הוא משכיר. המערער טוען כי הכנסתו מדמי השכירות היא הכנסה פסיבית, שכן היא נובעת מרכושו, ומעולם לא התכוון לנהל עסק של השכרת דירות, אלא ראה בו השקעה פסיבית. המשיב, לעומת זאת, טוען כי פעילותה של המערערת מהווה עסק, בעיקר משום שהמערערת הינה בעלת מומחיות בתחום הנדל"ן, קיים מנגנון לניהול הדירות באמצעות עובדים, היקף הפעילות גדול דיו כדי להיחשב כעסק, והמערער רושם את ההכנסות וההוצאות בספרי משרדו. בית המשפט בחן כל אחת מטענות המשיב ומצא כי למערער אין את המומחיות המיוחסת לו על ידי המשיב, מנגנון ניהול הדירות מצומצם ואינו מהווה מנגנון עסקי, ניהול ספרי ההכנסות וההוצאות בספרי משרד עורכי הדין הינו פעולה וולונטרית, דבר שאינו מעיד על קיומו של עסק נפרד, מספר הדירות אינו גורם מכריע במקרה זה, והתמונה הכוללת מצביעה על כך שהתנהלות המערער אינה עולה בקנה אחד עם טענת המשיב כי הוא מפעיל עסק. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הכנסתה של המערערת מדמי השכירות היא הכנסה פסיבית, ויש לחייבה במס בשיעור מופחת של 10%. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 60,000 ₪.