ת"א 45150-03-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בהסכם מכר פשוט של מקרקעין בין התובע לנתבעים, אשר נחתם בשנת 2009. רישום העברת הזכויות בנכס, שהיה אמור להסתיים זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, התעכב מסיבות שונות. שיהוי זה גרם לתובעת להפסדים כספיים, לרבות הפרשי הריבית וההצמדה שהוצמדו לדמי ההסכמה ששולמו למינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) ולהיטל ההשבחה. עיקר הסיבות לעיכוב יוחסו לנתבעים, שלא פעלו בהתאם להתחייבויותיהם על פי הסכם המכר. זאת, לרבות סירובם לשלם את דמי הכניסה לאגודה השיתופית, וחוסר שיתוף הפעולה שלהם בהסרת השימושים החורגים בנכס שנתבעו על ידי רמ"י, למרות שהתחייבו בהסכם המכר לעשות כל שביכולתם לרשום את הזכויות על שמם. זאת ועוד, הנתבעים לא השיבו להודעות בדבר ביטול הסכם המכר ששלחה להם התובעת. בית המשפט מצא כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר והיו אדישים לאורך כל ההליך. למרות שהתובע לא זוכה על כך שלא פנה מיד לערכאות וביטל את ההסכם, הנתבעים היו אחראים לנזקים שנגרמו כתוצאה ממעשיהם. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם לתובע 107,807 ₪ בגין היטל ההשבחה, 89,744 ₪ בגין הריבית והצמדה שנוספו לדמי ההסכמה, ו-20,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש. סכומים אלה יקוזזו ב-28,859 ₪, חלקה של התובעת בדמי השימוש החריגים. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, שנקבע על סך 44,922 ₪, והוצאות משפט כפי ששולמו. בית המשפט הורה כי הנתבעים ישלמו לתובע את כל הסכומים הללו בתוך 30 יום, אחרת ייגרמו להם הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק. לתובע ניתנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.