ת"א 64047-10-18

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבעים מכמה טעמים. ראשית, באשר לתביעה לסעד כספי בגין השקעות התובעים במתחם, בית המשפט קובע כי התובעים לא הוכיחו את טענתם. מהראיות עולה כי ההשקעות בוצעו בביתם של הנתבעים וההסכם מחייב את הנתבעים להשיב רק השקעות שבוצעו בביתם ולא את המתחם כולו. בנוסף, לא התקיים התנאי בהסכם המחייב החזר השקעות, שכן הישיבה פעלה במתחם כעשר שנים. התובעים גם לא הביאו ראיות מספיקות להוצאות שהוצאו בפועל, במיוחד בהתחשב בסכומים הגבוהים שנטענו, והערכת המומחה לא הביאה בחשבון פחת, דבר שאינו סביר. שנית, באשר לתביעה בגין פעילות שכירות, בית המשפט מצדד גם בנתבעים. השכרת מבני הישיבה בשבתות ובחגים לא הוסכמה בין הצדדים ונעשתה שלא כדין ללא האישורים הנדרשים. שני הצדדים היו מודעים לפעילות זו והשתתפו בה, ובית המשפט מוצא כי דרישת התובעים להשבת תקבולי דמי שכירות מהנתבעים אינה מוצדקת, במיוחד בהתחשב באופייה הבלתי חוקי של הפעילות ובתקופות הדומות בהן עסקו בה שני הצדדים. לבסוף, גם התביעה נגד הנתבע השלישי בגין נטילת טלפון נייד והמידע האגור בו נדחית. התובעים לא הביאו ראיות לכך שהטלפון נמצא בבעלותם ולא דרשו במידה מספקת את החזרתו. יתר על כן, התובעים לא הוכיחו את הנזק הנטען שנגרם כתוצאה מפעולת הנתבע, ולא סיפקו כל הצדקה לסכום הנתבע. ככלל, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לשאת בהוצאות הנתבעים.