בר"מ 7582/12

תקציר

בהכרעה בבקשה שנדונה כערעור בחן בית המשפט שני שיקולים עיקריים: סיכויי קבלת העתירה ומאזן הנוחות. למרות שהצלחת העתירה נראתה בלתי סבירה, בית המשפט העדיף לשמור על הסטטוס קוו כדי לאפשר דיון הוגן לגופה. הסעד המבוקש היה לעכב את הרחקתו של המבקש מישראל בשל חששות הומניטריים הקשורים למצבו הרפואי. בית המשפט הדגיש כי דחיית צו הביניים תפגע ביעילות העתירה, שכן גירוש יבטל את טענות המבקש. למרות חששותיו של המשיב מיצירת תקדים שעלול לעודד גל של עתירות דומות, ציין בית המשפט כי הליכים מנהליים מציעים גמישות ושיקול דעת שיפוטי למניעת ניצול לרעה. ההחלטה הדגישה הבחנה בין בקשות לסעד זמני בערעורים לעומת צווי ביניים, שבהם האחרון דורש נטל הוכחה קל יותר. בית המשפט הכיר בסיכויי ההצלחה הנמוכים אך ציין כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא דחה את העתירה ללא דיון, דבר המצביע על הצורך בתגובת המשיב. נוכח אופייה הבלתי מסובך של העתירה, הורה בית המשפט על עיכוב גירושו או מעצרו של המבקש עד להכרעת בית המשפט לעניינים מנהליים, ובסופו של דבר קיבל את הערעור מבלי להטיל עליו הוצאות.