ת"א 30096-08-24

תקציר

החלטת בית המשפט מתמקדת בשתי מחלוקות עיקריות: פיצוי בגין איחור במסירה וטענת הנתבע להפרה יסודית עקב שינויים שלא שולמו. באשר לאיחור במסירה, בית המשפט פסק לטובת התובעים. ההסכם קבע אספקה תוך 27 חודשים ממועד החתימה, עד 8 בינואר 2023. החזקה בפועל נמסרה ב-3 באוקטובר 2023, כאשר טופס 4 הונפק ב-5 בנובמבר 2023, המצביע על עיכוב ברור. נדחתה טענת הנתבע להפרה יסודית, המבוססת על סעיפים 10 ו-23.2 להסכם, אשר קשרו בין אי תשלום מלוא החיובים לבין איחור פוטנציאלי במסירה. בית המשפט יישם את ההגדרה המשפטית של "הפרה יסודית" מסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970, המחייב הפרה כה חמורה עד שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו צפה אותה. בית המשפט הפנה לע"א 10474/03 עודד הכהן נ' מלונות ים תיכוניים בע"מ*, והדגיש כי הפרה יסודית היא מבחן אובייקטיבי הבוחן אם אדם סביר היה מתקשר בחוזה, והיא חייבת להיות הפרה חמורה ההורסת את הבסיס העסקי של החוזה או מסכלת את תכליתו. במקרה זה, בית המשפט ראה בחוב שלא שולם בסך 29,000 ₪ בגין שינויים סכום קטן ביחס לשווי העסקה הכולל, ולכן לא הפרה מהותית. ראיה מרכזית התומכת בכך הייתה פעולת הנתבע למסור את החזקה לפני השלמת עבודות השינוי והתשלום, מה שמצביע על כך שהנתבעת עצמה לא ראתה בכך נושא שובר עסקה. פעולה זו, לדעת בית המשפט, הוכיחה את הבנתו של הנתבע כי אי התשלום אינו תנאי מקדים למסירה. לפיכך, בית המשפט דחה את טענת הנתבע להפרה יסודית וכל זכאות לפיצוי מוסכם בגין האיחור על בסיס זה, תוך שלילת כל קשר סיבתי בין השינויים שלא שולמו לבין העיכוב במסירה. בית המשפט גם דחה את טענות הנתבע כי גורמים אחרים, כגון עבודות פיתוח של גורמים אחרים או מגיפת COVID-19, גרמו לעיכוב. ההסכם עצמו הכיל סעיפים (סעיף 10) המתייחסים לעיכובים פוטנציאליים כאלה, אך הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי גורמים אלה היו הגורם או שהיא נקטה בכל האמצעים האפשריים כדי למנוע אותם. דוא"ל מ-20 בדצמבר 2022 הצביע על עיכובים בפיתוח אך הציע לוח זמנים למסירה ללא עיכוב משמעותי, בניגוד לטענות הנתבעת. יתר על כן, בית המשפט ציין את היעדר הודעות צד שלישי ואת התביעה המשפטית הנפרדת המתמשכת של הנתבע נגד צדדים אחרים בנוגע לעיכובים במסירה. בנוגע למגפת הקורונה, בית המשפט נימק כי ההסכם נחתם היטב לתוך המגיפה, מה שמרמז על כך שהשפעתו הפוטנציאלית הייתה צפויה ומוסברת. פרשנות לשון החוזה לגבי מועד המסירה הייתה גם היא מרכיב מכריע. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של לשון החוזה כ"כלי קיבול" לכוונת הצדדים, תוך שהוא מצטט פסיקה כגון *DNA 2045/05 ארגון מגדלי הירקות – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ. מדינת ישראל* וע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן*. ההנחה היא כי משמעותו הרגילה של החוזה משקפת את אומד דעתם של הצדדים. במקרה זה, סעיף 10.3 להסכם וסעיף 27 לתוספת קבעו במפורש כי המסירה מותנית בהנפקת טופס 4. תיקון לסעיף 10.3 ב-8 באוקטובר 2022, הבהיר עוד כי המסירה תתבצע לאחר הנפקת טופס 4. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחשב את הפיצוי בגין האיחור עד ליום 5.11.2023, מועד הוצאת טופס 4. לפיכך, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעים 126,000 ₪ עבור התקופה שעד ליום 8.9.2023, ו-26,250 ₪ עבור התקופה שמיום 10.9.2023 ועד ליום 5.11.2023. הסכום שלא שולם בסך 29,000 ₪ היה אמור להיות מנוכה מסכומים אלה, בצירוף הצמדה וריבית החלות. בית המשפט גם הורה על החזר אגרות בית משפט ופסק הוצאות משפט לתובעים.