ת"צ 18001-05-12

תקציר

פסק דין זה מאשר הסדר פשרה שהושג בין התובע, המרותק לכיסא גלגלים, לבין הרשות המוניציפלית הנתבעת. התובע הגיש תביעה ייצוגית נגד העירייה, בטענה כי לא עמדה בתקנות הנגישות, בפרט בכל הנוגע לתחבורה ציבורית ומקומות חניה ייעודיים. להגנתה טענה העירייה כי היא פועלת לעמידה בתכנית הנגישות וכי אין לה מעמד סטטוטורי מחייב. השופט אישר חלקית את התביעה כתובענה ייצוגית, והפחית את הפיצוי הנתבע לנזק לא ממוני בגין הפגיעה באוטונומיה. לאחר משא ומתן הגיעו הצדדים לפשרה. על פי תנאי הפשרה, העירייה הסכימה להתקין מתקני משחק נגישים נוספים לילדים עם מוגבלויות בפארק עירוני חדש, בשווי של לפחות 2 מיליון שקל, ולזרז את עבודות ההנגשה בשלושה חניונים בתוך העיר. עוד נקבע בהסדר הפשרה כי העירייה אינה מחויבת על פי חוק לבצע שינויים אלה, אלא עושה זאת אך ורק כתוצאה מהתביעה. הצדדים הסכימו כי פעולות אלה ייטיבו עם קבוצת הנכים ויעצימו אותם, ובכך יגשימו את תכלית התביעה. השופט אישר את הסדר הפשרה, ומצא אותו ראוי, הוגן וסביר, לטובת חברי הקבוצה הייצוגית. בנוסף, ויתרה השופטת על מינוי בודק, שכן הסדר הפשרה לא כלל פיצוי כספי ליחידים אלא התמקד בנזקים לא ממוניים. פסק הדין גם פירט את השלבים לפרסום אישור הסדר הפשרה ואיפשר לכל חבר קבוצה שלא רצה להיות מחויב לו לבטל את הסכמתו תוך 45 יום מיום פרסומו. העירייה נדרשה לדווח על השלמת התחייבויותיה במסגרת הסדר הפשרה עד אוקטובר 2018. פסק הדין הדגיש את חשיבות היעילות בשמיעת בקשות לתביעות ייצוגיות ואת הצורך להבטיח את יעילותו של מנגנון הפשרה, מה שהוביל את השופט לאשר את הסדר הפשרה ללא מינוי בודק במקרה זה.