דנ"מ 4753/19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הליך אישור תוכנית בנייה באזור עם קרקע ומי תהום מזוהמים. שאלת הליבה היא האם ניתן לאשר תוכנית בנייה מבלי לבצע תחילה סקר סיכונים סביבתיים. מסקנת בית המשפט היא כי ועדת התכנון הארצית אישרה את התכנית על סמך מידע חלקי, שכן לא נאספו נתונים חיוניים בנוגע לזיהום. מחסור זה בנתונים גורם לכך שהוועדה לא הפעילה כראוי את שיקול דעתה, דבר הפוגע בשקיפות ובשיתוף הציבור בהליך התכנון. ההחלטה נמצאה כפוגעת בעקרונות המשפט המינהלי, המחייבים לבסס את ההחלטות על תשתית עובדתית מלאה. בית המשפט מותח ביקורת על העיכוב בטיפול בזיהום, ומציין כי התוכנית נועדה לשמש מנוע כלכלי לשיקום האזור, אך לא נתמכה כראוי בתסקירים סביבתיים מדויקים. פסק הדין קורא לבטל את אישור התוכנית ומחזיר את העניין לדיון מחדש, תוך הדגשת הצורך בתסקירים סביבתיים לצורך קבלת החלטות תכנוניות. ההחלטה גם מדגישה את חשיבות שיתוף הציבור בהליכי התכנון וחוזרת ומדגישה כי על הגופים המנהליים לבסס את החלטותיהם על עובדות איתנות כדי להבטיח הגינות וחוקיות. פסק הדין הסופי מורה על בחינה מחודשת של התוכנית על ידי מוסדות התכנון המוסמכים, ומקבל את העובדה שהמדינה הכירה בפיקוח הראשוני שלה.