המ"ש 6611-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **הקדמה:** ההחלטה עוסקת בבקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס, כאשר המבקשת טוענת שלא קיבלה את הדו"ח וכן כי ייתכן שלא היא נהגה ברכב בעת ביצוע העבירה. בית המשפט נדרש לבחון את טענותיה לאור הוראות החוק והפסיקה הרלוונטית. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **סמכות בית המשפט להאריך מועד להישפט:** * **מקור סמכות:** סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט. * **צמצום:** הפסיקה קובעת כי יש לנקוט בסמכות זו בזהירות ובצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין. זאת, כאשר קיימת סיבה מוצדקת לאי-התייצבות או כאשר הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל). * **הבחנה בין עבירות ברירת קנס לעבירות אחרות:** בפסיקה (עפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל) הובהר כי בעבירות מסוג ברירת קנס, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט, בניגוד לעבירות בהן יש לו זכות מובנית להישפט. 2. **המצאת הודעת תשלום קנס - חזקת מסירה:** * **תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד–1974:** קובעת כי בעבירות תעבורה מסוימות ובעבירות קנס, רואים את ההודעה כאילו הומצאה כדין גם ללא חתימה על אישור מסירה, אם חלפו 15 יום מיום שנשלחה בדואר רשום, אלא אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. * **חזקת מסירה בדואר רשום:** הפסיקה (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל ואח'; עפ"ת 67571-03-18 אפשטיין נ' מדינת ישראל ואח'; רע"פ 106/15) קובעת כי גם בהיעדר אישור מסירה או אם אישור המסירה אינו ממולא כדין, אך הוכח שנשלח דואר רשום, חזקת המסירה חלה. * **נטל ההוכחה על המבקשת:** לאחר שהמשיבה הוכיחה כי ההודעה נשלחה בדואר רשום לכתובתה הרשומה של המבקשת, עובר הנטל אל המבקשת להוכיח כי לא קיבלה את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בה. טענה בעלמא על אי-קבלת דבר הדואר אינה מספיקה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם). * **החלת החזקה במקרה זה:** בית המשפט קבע כי נשלחה הודעת הקנס בדואר רשום לכתובת הרשומה של המבקשת, ועל אישור המסירה אף צוין שהמסמך נמסר לידיה. לפיכך, חזקת המסירה מתקיימת, והמבקשת לא עמדה בנטל להפריכה. 3. **חשש לעיוות דין - טענת "אחר נהג ברכב":** * **עקרון מנחה:** הפסיקה קובעת באופן עקבי כי טענת "אחר נהג ברכב" כשלעצמה אינה מבססת חשש לעיוות דין המצדיק הארכת מועד להישפט (רע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל; רע"פ 7018/14 טיטלבאום נ' מדינת ישראל; עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל ואח' ועוד). * **מדיניות שיפוטית:** קבלת טענה זו כעילה להארכת מועד עלולה לפתוח פתח רחב ולפגוע ביעילות ההליכים בבית המשפט לתעבורה. * **דרישת ראיות:** גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה (כגון תצהיר של הנהג האחר), בתי המשפט נמנעו מלראות בכך עילה אוטומטית להארכת מועד (רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל ואח' ועוד). * **החלת העיקרון במקרה זה:** בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי יגרם לה עיוות דין בשל העובדה שלא היא נהגה, שכן לא הציגה כל אסמכתה לכך (כגון תצהיר הנהג האחר) ובהתאם להלכה הפסוקה, גם אם היה מוכח הדבר, אין בכך כדי לבסס חשש לעיוות דין. 4. **עיוות דין בשל קבלת מספר דוחות:** * **דחיית הטענה:** בית המשפט דחה גם את הטענה כי קבלת שלושה דוחות בהפרש של פחות מ-15 דקות גורמת לעיוות דין גדול יותר, וקבע כי עובדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה את קבלת הבקשה. 5. **שיהוי:** * **משמעות השיהוי:** הבקשה הוגשה באיחור של למעלה מארבעה חודשים מהמועד האחרון להגשתה, ללא הסבר מספק. * **השלכה:** שיהוי זה, ללא הצדקה מספקת, מהווה כשלעצמו עילה לדחיית הבקשה (השוו: המ"ש (י-ם) 3687-05-25 מאושר נ' מדינת ישראל; המ"ש 6390-07-25 תאופיק עוראבי נ' מדינת ישראל). 6. **עקרון סופיות הדיון:** * **החלה:** בסופו של דבר, ההחלטה מתבססת גם על עקרון סופיות הדיון, המחייב סיום הליכים בפרק זמן סביר. **חידושים משפטיים:** * **אין חידושים משפטיים מהותיים בהחלטה זו.** ההחלטה מיישמת נאמנה את ההלכות הפסוקות והוראות החוק הנוגעות לבקשות להארכת מועד להישפט, לדיני המצאה, ולטענת "אחר נהג ברכב". * **הדגש על היישום הפרקטי:** ההחלטה מדגימה את האופן שבו בתי המשפט לתעבורה נוהגים ליישם את העקרונות הללו במקרים קונקרטיים, תוך הדגשת נטל ההוכחה המוטל על המבקש ובהתחשב בשיקולי מדיניות שיפוטית הנוגעים ליעילות ההליך. **סיכום:** בית המשפט דחה את בקשת המבקשת להארכת מועד להישפט. ההחלטה מתבססת על מספר נימוקים מרכזיים: (1) התקיימות חזקת מסירה של הודעת תשלום הקנס, כאשר המבקשת לא הוכיחה כי לא קיבלה אותה מסיבות שאינן תלויות בה; (2) טענת "אחר נהג ברכב", כפי שנטענה, אינה מבססת חשש לעיוות דין לפי הפסיקה; (3) היעדר כל נימוק מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה, ובפרט השיהוי המשמעותי בו הוגשה. לפיכך, נקבע כי לא ייגרם למבקשת עיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה, והיא נדחתה.