ע"ז 13175-05-22

תקציר

השופט דחה את הבקשה שלפניהם בשל מספר גורמים מרכזיים. ראשית, המבקשים לא הוכיחו די הצורך את טענתם כי המנוח לא ידע לדבר עברית. עדויותיהם לא היו משכנעות, במיוחד בהתחשב בכך שהמשיבים ובנם העידו כי המנוח ידע לשוחח בשפה העברית. יתר על כן, העד מטעם המבקשים, י.ח., הצהיר בתצהירו כי המנוח ידע קרוא וכתוב בעברית, דבר שאף לא הופרך. גם המבקשים במהלך הדיון חרגו מטענתם הראשונית בדבר אי ידיעת עברית, ובמקום זאת עברו לטענות בדבר זיוף ויחס פסול כלפי המנוח. שנית, חל שיהוי רב של למעלה מחמש שנים בהגשת הבקשה, למרות שהמבקשים היו מודעים לצוואה ולצו במשך שנים רבות. הסיבה המוצהרת של המבקשים לעיכוב זה – שיקולים כספיים גרידא – לא נחשבה כהצדקה מספקת להמתנה כה ארוכה. חוסר מעש מתמשך זה הוא בלתי נסלח במיוחד בהתחשב בכך שהצו עסק בהקצאת זכויות בעיזבון. בנוסף, המבקשים לא סיפקו נימוקים משכנעים מדוע לא ניתן היה להציג את טענותיהם לפני מתן הצו. היעדר ראיות חדשות ואופיין הכללי של טענותיהם מחלישים את עתירתם לביטול הצו. השופט הדגיש את אופיים המוגבל של המשאבים השיפוטיים ואת הצורך בהקצאתם היעילה, דבר שלא איפשר מתן עדיפות לרצון לגלות את האמת במקרה זה. בסופו של דבר, המבקשים לא הצליחו להביא ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיהם, מה שהוביל את השופט לדחות את הבקשה. כמו כן חויבו המבקשים בהוצאות המשיבים, בסך 20,000 ₪, והשופט התיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים לשם שמירה על פרטיות הצדדים המעורבים.