בש"פ 4481/00
החלטה עליון
תקציר
במקרה משפטי זה ביקשו המערערים לעיין ברישומים הפליליים של עדי התביעה, בטענה כי רישומים אלה הם "חומר חקירה" חיוני להוגנות המשפט. בית המשפט המחוזי דחה תחילה בקשה זו, מה שהוביל לערעור לבית המשפט העליון, שהתמקד באיזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות למשפט הוגן. בית המשפט העליון הדגיש כי פרטיות היא זכות יסוד במשפט הישראלי, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי זכותו של נאשם למשפט הוגן, אשר עשויה להיות תלויה באמינות העדים, עשויה לגבור על חששות לפרטיות. היא דחתה פרשנות מצמצמת של חוק המרשם הפלילי שתגביל את הגישה לרשומות כאלה, במיוחד כאשר החוק כבר מתווה מתי גישה כזו רלוונטית. בית המשפט קבע כי הגבלת הגישה פוגעת באופן לא מידתי בנאשמים במשפטים פליליים בהשוואה לתביעה, ובכך פוגעת בהוגנות של המערכת האדברסרית. בהחלטתו הכיר בית המשפט בכך שעברו הפלילי של עד עשוי להשפיע על הערכות מהימנות, ועל בעלי הדין לשלוט באופן השימוש במידע זה להגנתם. הערעור התקבל, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, ובית המשפט הורה להעמיד את הרישום הפלילי המבוקש לרשות המערערים, בהתחשב בתנאים אלה ובזכויות היסוד הכרוכות בכך.
בש"פ 4481/00 דוד יחזקאלי נ' מדינת ישראל, עליון (23.11.2000)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.