ת"פ 36444-11-19

תקציר

הנאשם במקרה זה הואשם בגניבה לאחר שלקח מזוודה שמצא מחוץ לבניין. הוא טען שהמזוודה הייתה ליד פח אשפה, ולכן סבר שמדובר בזבל. המתלונן, בעל המזוודה, טען אחרת, וציין כי המזוודה הוצמדה לדלת הכניסה לבניין, שצוידה במצלמת אבטחה, המעידה כי היא אינה נטושה. השופט בחן ביסודיות את הראיות שהוצגו ומצא כי גרסת המתלונן לאירועים אמינה יותר. מיקומה של המזוודה, משקלה ותכולתה - כולל בגדים ותכשיטים - הצביעו על כך שהיא לא הושלכה. עוד קבע השופט כי לנאשם לא הייתה כוונה אמיתית להחזיר את המזוודה או את תכולתה וכי התנהגותו במהלך האירוע הצביעה על כוונה לגנוב. כמו כן, הדגישה השופטת כי טענת הנתבעת כי בגדים מבולגנים הופכים ל"סמרטוטים" וניתן ליטול אותם ללא רשות אינה נכונה ואינה עולה בקנה אחד עם הנורמה ההתנהגותית הנדרשת. גם שווי הפריטים במזוודה, המוערך ביותר מ-4,500 שקל, עמד מול מושג הטריוויאליות. בכך הרשיע השופט את הנאשם בגניבה, והגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי ביצע את העבירה וכי אין חריגים לאחריותו הפלילית.