ע"ע 14293-10-13

תקציר

פסק הדין דן בערעורם של מספר עובדים כנגד קרן פנסיה, המבקשים לאכוף הסכמים לרכישת זכויות פנסיוניות עתידיות כאמור בהודעות שמסרה הקרן בעת רכישת הזכויות. העובדים תבעו גם פיצויים בגין הפרת חובת אמונים, הטעיה והחזר עלות רכישה ודמי ניהול. בית המשפט מקבל את עמדת המשיבים כי יש לדחות את הערעור. היא קובעת כי הסכמי רכישת הזכויות פסולים שכן הם סותרים את עקרון השוויון, ומושפעים גם מפגם שנעוץ במועד ההסכם. לפיכך, הודעות הקרן אינן מחייבות אותה בתשלום פנסיה בשיעור הנקוב במועד האירוע המזכה. כמו כן, בית הדין קובע כי טענות העובדים בדבר הבטחה שלטונית להבטחת זכויותיהם הפנסיוניות אינן מבוססות. ההתחייבויות אליהן התייחסו העובדים התייחסו לעובדים שכבר פרשו, ולא חלו על המערערים, שטרם פרשו. לפיכך, הטענה כי הקרן הפרה את חובת האמונים שלה בכך שלא פעלה למימוש הבטחה שלטונית, נעדרת שחר. גם טענת ההטעיה של העובדים, שבמרכזה הטענה כי הקרן הטעתה אותם להאמין שזכויות הפרישה המוקדמת שלהם מובטחות, נדחית. בית הדין מציין כי טענה זו מבוססת על קביעות עובדתיות, והעובדים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בתביעתם או להוכיח את הנזק שנגרם כתוצאה מכך. באשר לעלות דמי הרכישה והניהול, בית המשפט מסכים עם הקרן כי דמי הניהול המנוכים מהקצבה השוטפת אינם כפל תשלום. עמלות אלו הן תוצאה של תרומת המשתתפים לפתרון המשבר בקרנות הפנסיה הוותיקות ואינן משקפות את דמי הניהול ששילמה החברה בעת רכישת הזכויות הפנסיוניות. לסיכום, בית המשפט קובע כי הערעור אינו ראוי ודינו להידחות. כל מערער חויב לשלם את הוצאות הקרן, בסך 5,000 ₪.