ע"א 5745/03

תקציר

בתאונת דרכים בשנת 1995 נגרמו למשיב חבלות קשות ונקבעה לו נכות רפואית לצמיתות הנעה בין 30% ל-15% עד 5% בהתמחויות שונות. בית המשפט המחוזי הכיר בנכות זו והכיר באובדן כושר ההשתכרות של המשיב, ופסק לו פיצוי בגין נזקים בעבר ובעתיד, לרבות נזקים לא ממוניים, על בסיס שכר חודשי של 4,000 ₪. המערערים טענו כי פסק הבוררות מופרז ויש לצמצמו, אך המשיב הגן על שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בקביעת הנזקים. ערכאת הערעור הסכימה כי מרבית קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן עובדתיות ואין להתערב בהן, אך מצאה עמימות בחישוב הפיצויים בגין אובדן השתכרות. היא הבהירה כי בסיס השכר של 4,000 שקל נועד לייצג את השווי הריאלי ביום הדין וכי אין צורך בהצמדה נוספת של 80%. בית המשפט הגיע למסקנה כי נפלה טעות בשומה, והיה מקום להעמיד את הפסדי ההשתכרות של המשיב על סך של 2,200 ₪ לחודש, גם עבור התקופה השנייה שחלפה. בהתאם לכך, הערעור התקבל באופן חלקי, תוך תיקון נוסחת הפיצוי בגין הפסדי רווחי עבר והוספת ריבית לניכוי תשלומים קודמים. השופט ריבלין נתן את פסק הדין, עליו הסכימו הנשיא א' ברק והשופט א' גרוניס.