ת"א 26905/05

תקציר

התובעת, חברת פרסום, תבעה את הנתבעת, יינות סגל, בגין אי תשלום עבור השירותים שניתנו. השירותים כללו פרסום פרסומות בנות חצי עמוד בחוברות בידור שונות. הפרסומות הוזמנו על ידי מנהל המכירות של יינות סגל, יואל ראושטיין, שחתם על הסכם עם התובעת. בהסכם נקבע כי התשלום יבוצע בצורת שוברי קידום מכירות לרכישת משקאות, וכי הפרסומות יימשכו עד שיינות סגל תפסיק אותן בכתב. הנתבעת טענה כי ראושטיין לא היה מוסמך לחתום על הסכם כזה וכי הפרסומים לא תאמו את מדיניות הפרסום שלהם, אשר גיוון באופן קבוע את הגישה השיווקית של החברה. כמו כן, הנתבעת הדגישה את רשלנותה של התובעת בכך שהמשיכה לספק שירותים ללא תקשורת פעילה עם הנתבעת, וללא קבלת תשלום. בית המשפט בחן את סוגיית האחריות השילוחית, והגיע למסקנה כי לראושטיין הייתה הרשאה ממשית או צפויה מראש לחתום על ההסכם. השופט ביסס מסקנה זו על כך שהנאשם לא הביא כל ראיה לחלוקת סמכויות כתובה או למדיניות פרסום, ולא נראה שמעשיו של ראושטיין היו לטובתו. השופט ציין גם את רשלנות הנתבעת בבירור גבולות סמכותה של ראושטיין ומדיניות הפרסום שלה, וכן את אי זימונו של ראושטיין כעד. עם זאת, השופט מצא כי התובע התרשל גם בהתקשרות בעסקה מסחרית ללא אישור בכתב על סמכותו של ראושטיין, ובהתנתקות מהנתבע במהלך תקופת החוזה, דבר שהביא להצטברות נזקים. לפיכך, החליטה השופטת כי התובע נשא ב-30% אשם תורם. בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעת, והורה ליינות סגל לשלם 70% מהתמורה שהוסכמה בהסכם, שהסתכמה ב-30,482 שקל, בתוספת ריבית ומע"מ. כמו כן חויב הנאשם לשלם 4,500 שקל שכר טרחת עורך דין ו-1,000 שקל הוצאות משפט. הסכומים הותאמו כך שיתחשבו באשמתו התורמת של התובע. פסק הדין לא נקט עמדה בנוגע לתביעות שיפוי אפשריות של מי מהצדדים נגד ראושטיין.