על"ע 4/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בעבירות משמעת על ידי בית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב ונידון להרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. הערעור המקורי לבית הדין הארצי עסק בסמכותם של השופטים שמונו לתיק. עם זאת, טרם הדיון הודיע המערער כי הוא מגביל את ערעורו לטענה אחת, לפיה בית המשפט המחוזי נעדר סמכות מקומית. בית המשפט מצא כי כתובתו של המערער, כפי שצוינה על ידו במסמכים רשמיים, מצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. לפיכך, דחה בית הדין הארצי את טענת המערער. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון, אך גם ערעור זה נדחה. שופט בית המשפט העליון מצא כי התנהלותו של המערער לאורך כל ההליך המשפטי לא הייתה מוצדקת. המערער עזב את הדיונים הן בבית הדין הארצי והן בבית המשפט המחוזי ללא סיבה מוצדקת. זאת ועוד, טענת היעדר סמכות מקומית לא נטענה דיה, והמערערת אינה יכולה להעלות טענות חדשות בכל שלב בערעור. השופט הדגיש כי סמכות מקומית אינה סוגיה עקרונית ואין בה כדי להביא לביטול פסק דין, מה גם שבמקרה זה המערערת לא נפגעה ממיקומו של בית המשפט. לבסוף, מאחר שבית המשפט המחוזי כבר שמע ראיות ונתן פסק דין, לא היה מקום לבטל את ההליך כולו ולכפות חזרה בפני הרכב אחר, דבר שיהווה בזבוז זמן ומשאבים. מטעמים אלה החליטה השופטת לדחות את הערעור, תוך שהיא מאשרת את העונש המקורי של הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין.