ת"פ 49530-12-11

תקציר

בית המשפט דחה את טענתו המקדמית של הנאשמים כי לא ניתן להבטיח להם משפט הוגן בשל הנסיבות והסמכות יוצאות הדופן המצדיקות את החלת דוקטרינת "ההגנה מפני הצדק". השופט לא מצא כל הצדקה לטענות שהציג בא כוח הנתבע כי מעשיו של התובע עולים כדי "רדיפה", וכי לתובע היו מטרות פסולות. האזנות הסתר, שעמדו במרכז הוויכוח, הותרו על פי חוק על ידי בית המשפט ונחוצות לחקירה. השופט הדגיש כי תפקידה של הרשות החוקרת הוא לשרת את האינטרס הציבורי במיגור הפשיעה ובשמירה על שלום הציבור, ולא להגן על עבריינים בודדים. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא ראיות למעורבות הרשות בביצוע העבירה או לעידוד מכוון שלה, ועל כן נדחתה גם טענת "אי מניעת פשע". ככלל, השופט הגיע למסקנה כי לא נפלו פגמים בהתנהלות התובעת שיהוו פגיעה קשה בתחושת הצדק, ולכן הטענות להגנה מפני צדק אינן מבוססות. ההחלטה קובעת גם את מועדי תגובת ההגנה לכתב האישום ולשימוע.