ע"א 4329/90

תקציר

המערערת מכרה זכויות חכירה בבניין למשיבים, אך האחרונים סירבו לשלם את מלוא התמורה החוזית, בטענה שהראשונה הפרה מספר התחייבויות ובהן היעדר היתרי בניה ואישורים. המערערת איימה לבטל את ההסכם אך עשתה זאת רק כעבור שלוש שנים וחצי. בינתיים השביבו המשיבים את הנכס. המערערת תבעה את ביטול החוזה והשבת הבית, או לחילופין את היתרה שלא שולמה בתוספת פיצויים. המשיבים הגישו תביעה שכנגד בגין הפרת חוזה. בית המשפט המחוזי דחה הן את טענת המערער והן את תביעת שכנגד, אך בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של המערער. בית המשפט קבע, כי הפרת החוזה על ידי המשיבים התרחשה שלוש וחצי שנים לפני הודעת הביטול, כי השבחתם בנכס אינה מצדיקה עיכוב כזה, וכי המערערת זכאית ליתרה שלא שולמה ולפיצויים מופחתים בהתאם לחוזה. השופט שמגר, אליו הצטרפו השופטים גולדברג ומלץ, דחה את טענות המשיבים ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה להם לשלם למערער את יתרת הסכום שלא שולמה בסך 19,912 דולר בניכוי ניכויים מסוימים, בתוספת פיצויים מופחתים בסך 12,500 $.