ת"א 56467-07-18

תקציר

חברת צינור אילת אשקלון (התובעת) הפעילה נמל נפט ואנרגיה באשקלון. בשל הגידול בצרכי האנרגיה והרחבת פעילות החברה, הרחיבה החברה את כושר האחסנה שלה באמצעות בניית שמונה מכלים נוספים לאחסון נפט גולמי. עם זאת, החברה לא קיבלה אישורים מעיריית אשקלון (הנתבעת) לבנייה. הצדדים התווכחו האם התובע נדרש לקבל אישורים מהנתבעת. למרות המחלוקת, שני הצדדים ניסו למצוא פתרון שיאפשר את הקמתם והפעלתם של הטנקים. כתוצאה מכך נחתם הסכם בין הצדדים ביום 14.9.2010. על פי ההסכם, התובעת תכין תכנית חדשה להטלת מגבלות תכנוניות על קרקע הסמוכה למתחם החברה, ובתמורה הנתבעת לא תתנגד להקמה ולהפעלה של המכלים. בנוסף, הסכימה התובעת לפצות את הנתבעת בגין אובדן הכנסות עתידי פוטנציאלי שייגרם עקב מגבלות התכנון. התובע שילם לנתבע שני תשלומים של 5 מיליון ₪ כל אחד, בסך כולל של 10 מיליון ₪. עם זאת, בעקבות שינויים במדיניות המשרד להגנת הסביבה בנוגע למרחקי ההפרדה, בוטל הצורך במגבלות תכנוניות. כתוצאה מכך התגלעו סכסוכים כספיים בין הצדדים, כאשר התובע דרש את השבת התשלומים שבוצעו, ואילו הנתבע טען כי הוא זכאי לשמור על התשלומים. התובע טען כי מאחר ומגבלות התכנון לא אושרו, על הנתבע להשיב את התשלומים, ואילו הנתבע טען כי התובע סיכל את קידום התכנית ולכן חייב בתשלום התשלום השלישי והאחרון. בית המשפט בחן את תכלית ההסכם ומצא כי הוא נועד להסיר את התנגדויות הנתבעת להקמת המכלים ולהפחית את סיכוני הבטיחות למגרשים סמוכים. בית המשפט בחן גם האם התובעת סיכלה את קידום התוכנית והאם הדבר מאפיל על זכותה של התובעת להחזר תשלומים. השופטת הגיעה למסקנה כי הראיות שהציגה הנתבעת לא הוכיחו את טענתה כי התובעת הפריעה לקידום התוכנית. תחת זאת, מכלול הראיות הצביע על כך שהתובע לא חדל לקדם את התכנית וכי הנתבע היה מודע למצב בכל עת. כמו כן, בית המשפט בחן את זכאותו של התובע להחזר התשלום הראשון והשני. נפסק כי על פי ההסכם, התובעת אינה זכאית להחזר התשלום הראשון אלא אם אי אישור התכנית נבע ממעשה או מחדל של הנתבעת. מאחר שלא כך היה, דרישת התובעת להשבת התשלום הראשון לא הייתה מוצדקת. באשר לתשלום השני, פירש בית המשפט את הוראות ההסכם ואת כוונות הצדדים לאור הנסיבות. נמצא כי היפוך עמדתו של המשרד להגנת הסביבה בנוגע למרחקי ההפרדה כמוהו כמציאת פתרון טכנולוגי, כפי שצוין בהסכם. לפיכך, התובעת הייתה זכאית להחזר התשלום השני, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 5,629,675 ₪, המהווים את התשלום השני, בצירוף מחצית מאגרת בית המשפט של התובע ו-50,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.