ת"א 38216-05-16

תקציר

התובעים, משקיעים שהתקשרו עם הנתבעים בהסכמים לרכישת קרקעות בגדה המערבית, טענו למרמה, מצג שווא וביקשו לבטל את החוזים ואת הפיצוי הכספי. הנתבעים היו טוטנהאם הוטספר, חברה ישראלית שהייתה אמורה לסייע ברכישת הקרקע, הבעלים שלה מר פרקו, ועו"ד שטבהולץ, שהיה אמור לייצג את האינטרסים של התובעים ולטפל בהליך העסקה. השופט קבע כי טענות התובעים למרמה לא הוכחו וכי הנתבעים לא התכוונו להונות אותם. נקבע כי החוזים שנחתמו בין הצדדים היו ברורים ושיקפו את מצב הדברים בפועל ואת הסיכונים הכרוכים בעסקה, לרבות חוסר הוודאות שברישום הקרקע על שם החברה. השופטת הדגישה כי התובעים לא קראו את ההסכמים עליהם חתמו ואינם יכולים להאשים אחרים ברשלנותם. באשר לטענת מצג השווא, קבעה השופטת כי הנתבעים לא הסתירו מהתובעים פרטים מהותיים כלשהם. התובעים היו מודעים לסיכונים ולמכשולים הכרוכים בעסקה אך בחרו להמשיך למרות חששות אלה. נפסק כי הנתבעים עשו מאמץ אמיתי לקדם את העסקה וכי אי השלמת העסקה נבעה מגורמים חיצוניים ולא ממעשה פסול מצד הנתבעים. עם זאת, השופט פסק לטובת התובעים בסוגיית הטעות הנפוצה. מאחר שהבסיס לעסקה קרס עקב מסמכים מזויפים, ולא ניתן היה לבסס את מודעותם או רשלנותם של הנתבעים, יבוטלו החוזים עקב טעות הדדית. השופטת הורתה לנתבעים לפרוע את השקעות התובעים, תוך הפרשי ריבית והצמדה, אך לא קיבלה את בקשת התובעים לסעדים נוספים, לרבות ביצוע ספציפי של החוזים, פיצוי בגין עוגמת נפש ותביעות כספיות נוספות. במקרה של ד"ר וולטר וד"ר קלס, שהתקשרו בהסכמי הלוואה עם טוטנהאם, השופט קבע כי החברה לא העמידה את הביטחונות הנדרשים להחזר ההלוואה. מאחר שעו"ד שטבהולץ, שהיה אחראי על הטיפול בבטוחות, לא פעל בסבירות, הוא היה חייב בהן באופן אישי. סכום הפיצוי נקבע על 270,000 דולר, המשקף את היקף הביטחונות המיועד. השופט גם הורה לנתבעים להחזיר את השקעתו של ד"ר וולטר בחלקה אחרת שרכש, עם הפרשי ריבית והצמדה. הנתבעים חויבו לשלם את שכר טרחת התובעים והוצאותיהם, כאשר עו"ד שטבהולץ וחברת הנאמנות שלו נשאו ברוב ההוצאות.