ה"פ 30582-10-11

תקציר

התובעת, אגודת ספורט, תבעה את העירייה לפיצויים לאחר שסולקה מהמטווח בו השתמשו. לטענת ההתאחדות, הם משתמשים במטווח מאז 1962 והשקיעו בו השקעות ניכרות. לפיכך, הם טענו כי יש להיות זכאים לפיצוי בגין ההיתר הבלתי חוזר שלדעתם ניתן להם על ידי העירייה להשתמש בטווח. מנגד, טענה העירייה כי ניתן לבטל את ההיתר לשימוש במטווח בכל עת, מה גם שהקרקע היא רכוש ציבורי וההיתר ניתן ללא תמורה. בנוסף, תכננה העירייה להפקיע את הקרקע שעליה היה המטווח לצורך סלילת כביש. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי העמותה לא הצליחה להוכיח כי ניתן לה היתר בלתי חוזר להשתמש במטווח. נמצא כי היתר העירייה להשתמש בקרקע ניתן לביטול, שכן הוא לא ניתן בתמורה כלשהי והקרקע הייתה בבעלות ציבורית. עוד קבע בית המשפט כי העמותה לא הצליחה להוכיח רציפות זכויות של משתמשים קודמים במטווח וכי ההיתר שניתן לעמותה בשנת 1999 על ידי העירייה אינו מחייב אותה להעניק להם שימוש חופשי בקרקע ללא הגבלת זמן. העמותה גם לא הצליחה להוכיח כי ביצעה השקעות משמעותיות כלשהן בטווח, והראיות הראו כי כל השיפורים שבוצעו היו לשימושה האישי ולא לטובת העירייה. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי האגודה אינה זכאית לפיצויי הפקעה אלא רק לפיצוי בגין שיפורים שנעשו בנכס, עליהם לא הביאה האגודה ראיות. מאחר שהעמותה לא עמדה בנטל ההוכחה, נדחתה התביעה, ולא ניתן צו להוצאות בהתחשב במעמדה של העמותה.