ת"א 1434/07

תקציר

התובע תבע את הנתבעים להחזר הלוואה בסך 65,000 ₪ שניתנה בחודש מרץ 2001, בתוספת ריבית, לאחר שהנתבעים לא עמדו בפירעונה. הנתבעים טענו כי ההלוואה נפרעה והציגו שתי גרסאות סותרות למטרת העברת הכספים הראשונית מהתובע. ראשית, הם טענו שמדובר בבידוק ביטחוני כדי להבטיח הסרת עיקול על חלקת קרקע, ושנית, טענו שמדובר בהלוואה שכבר הוחזרה. השופטת ציינה כי טענת הנתבעים בדבר שיק ביטחון אינה נתמכת בראיות כלשהן ותיארה את גרסתם לגבי החזר ההלוואה כחסרת אמינות, במיוחד לאחר שלא הצליחו לספק אסמכתאות בכתב התומכות בטענתם, למרות שבתחילה טענו כי קיים תיעוד כזה. בסופו של דבר, פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבעת מס' 2 לפרוע את סכום ההלוואה המקורי, בתוספת ריבית שנצברה החל מיום 1.4.01, וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע. התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחתה מחוסר ראיות לחבותה האישית בהלוואה.