ו"ע 27213-02-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין, המעניק לרוכשי דירות חדשות שיעורי מס מופחתים אם ימכרו את דירותיהם הקודמות בתוך תקופה מוגדרת. מתן הקלה זו נועד לעודד מכירת דירות ולהקל על רכישת נכסים חדשים. המערערים במקרה זה, שרכשו דירה בתל אביב, ביקשו ליהנות מהוראה זו אך נקלעו לסיבוכים בשל עיתוי עסקאותיהם. תחילה הם קנו דירה בתל אביב, אחר כך מכרו דירה בירושלים כמה שנים אחר כך, ובהמשך רכשו דירה נוספת בדוסטרובסקי. המערערים טענו כי יש לראות בדירה בדוסטרובסקי תחליף לדירה הירושלמית הנמכרת, המזכה אותם בשיעורי המס המופחתים לפי סעיף 9. עם זאת, תשובת רשות המסים הייתה כי הבקשה לתיקון השומה הוגשה מאוחר מדי. בית המשפט בחן את החקיקה ומצא כי החוק אינו מתנה את הפחתת המס בהצהרת כוונות מוקדמת למכור את הדירה הישנה. במקום זאת, הגורם המכריע הוא המכירה בפועל במסגרת הזמן שצוינה. עוד הדגיש בית המשפט כי החוק אינו מאפשר לרוכשים לוותר על הסעד בהיסח הדעת. במקרה דנן, המערערים לא היו אשמים באיחור במכירת דירתם הקודמת, והיה על רשות המסים להשיב את המס העודף ששולם מיד עם היוודע דבר המכירה. בית המשפט הכיר באתגרים המעשיים ביישום הוראת ההקלה והסדר הקפאת השומות, שמטרתו להבטיח כי הרוכשים לא יישאו בנטל בלתי הוגן של מסים גבוהים. עוד צוין כי האינטרס של רשות המסים מוגן במסגרת הסדר זה, במיוחד בתרחישים בהם תקופת הביניים בין הרכישה למכירה מתארכת. בנוסף, דן פסק הדין בתנאים לתיקון שומות מס לפי סעיף 85 לחוק, והדגיש את החשיבות לאפשר תיקונים אף מעבר לארבע שנים, מה גם שהחוק מחייב תשלום מלא מראש בעוד שההחזרים הם רטרואקטיביים בלבד. בית המשפט פסק לטובת המערערים ופסק להם הוצאות בסך 36,000 ₪ מהמשיב. פסק הדין מספק פרשנות מקיפה להוראת ההקלה, מבהיר את תחולתה ומדגיש את הגישה הידידותית לנישומים שנועדה להקל על מכירת ורכישת דירות.