תא"מ 14823-03-13

תקציר

הנתבעת חתמה על חוזה עם חברת א.א. שפיר לאספקת מתקני טיהור מים, ובהמשך הרחיבה את הצו למרות שהצו הראשוני לא נמסר. לצורך קבלת הצו, נתן הנאשם לשפיר 25 צ'קים, כל אחד על סך 35,000 ₪. לאחר מכן החליפה שפיר את אחד השיקים הללו לתובע, חברה העוסקת בניכיון שיקים, אך מתקני המים מעולם לא סופקו לנתבעת. התובע תבע את הנתבע על שווי השיק. ההגנה טענה כי יש לראות בעסקת הניכיון עסקת הלוואה, ולכן היא נופלת תחת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, כלומר היה על התובע לצרף הסכם הלוואה כנדרש בחוק. עוד טענה ההגנה כי התובע ידע או היה עליו לדעת על אי יכולתה של שפיר לשלם פיצויים, ובכך פעל בחוסר תום לב. על בית המשפט להחליט האם חוק ההסדרה חל על המקרה, ואם הנתבע, כצד שלישי, זכאי להגנות שהוא מציע. בנוסף, על בית המשפט לפסוק באשר ליחסי השטר של הנתבע עם התובע, ולקבוע האם אחיזתו של התובע בשיק תקפה. בית המשפט קבע כי העסקה בין התובעת לבין שפיר היא עסקת ניכיון ולא הלוואה, ולכן חוק ההסדרה אינו חל. יתר על כן, גם אילו הייתה מדובר בהלוואה, לא היו מוקנות לנתבע, כצד שלישי, ההגנות של חוק ההסדרה. באשר לתביעת השטרות, קיבל בית המשפט את טענת התובעים כי פעלו בתום לב ודחה את טענת הנתבע בדבר אי תמורה. בית המשפט הורה להפעיל את הליכי ההוצאה לפועל לטובת התובע. הנתבע פסק לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.