בר"מ 3052/06

תקציר

לאחר עיון מעמיק בבקשה, בנספחים, בהחלטת ועדת הערר ובפסק הדין של בית משפט קמא, התקבלה המסקנה לדחות את הבקשה. למרות שהוכר כי כביש 4 מיטיב עם תושבי העיר, סלילתו פגעה בנוף הנשקף מנכסי המבקשים והפחיתה מערכם. שמאי מכריע, שמונה בהסכמה הדדית, העריך את נזקי הרכוש על ידי ביקור בדירות הנפגעות ובחינת השפעת התוכנית. מאחר שלא נמצאה טעות מהותית בהערכה, קיבל בית המשפט את חוות דעתו. טענת המבקש בדבר הכללת תכניות מתאר קודמות על ידי השמאי נדחתה, שכן תכניות אלה חסרו את הפירוט הדרוש להערכת הנזק באופן יעיל. במקום זאת, התוכנית הפוגעת סיפקה את הספציפיות הנדרשת כדי להעריך את הנזק הנדל"ני. בית המשפט לא מצא סיבה לערער על מומחיותו של השמאי. סעיף 200 לחוק מתווה תנאים בהם הוועדה המקומית פטורה מפיצויים, תוך שימת דגש על איזון בין זכות הקניין לבין האינטרס הציבורי. בית המשפט קבע כי הוועדה לא הוכיחה כי הנזק היה בגבולות הסביר. מכאן שהפיצוי היה מוצדק, ונטל הפיצוי התחלק בין התושבים הנהנים מהתכנית. למרות שהסכום שהוטל היה משמעותי, לא היה בסיס חוקי להצדיק התערבות בית משפט למרות שיעורי נזק משתנים. גם הטענה נגד ועדת הערר שגבתה הוצאות נדחתה, שכן ההחלטה הוגדרה כמאוזנת. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה ללא עלויות נוספות בשל היעדר בקשה לתשובות.