בש"א 6517/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי סוגיות מרכזיות הנוגעות לחברה בפירוק ולמשיב, שהוא בעל שליטה ודירקטור בחברה. ראשית, פסק הדין דן בטענת המפרק כי המשיב חייב לחברה סכום כסף מסוים, המפורט בכרטיס הנהלת החשבונות של החברה, והאם יש ביכולתו של המשיב להפריך טענה זו. בית המשפט מקבל את טענת המפרק, וקובע כי כרטיס הנהלת החשבונות מהווה ראיה מהימנה, ומגלגל את נטל ההוכחה אל המשיב, שאינו מביא כל ראיה משכנעת לכך. לפיכך, נקבע כי המשיב חייב לחברה 280,952 ₪, אותם הוא מחויב לשלם לקופת הפירוק, כולל הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 60 יום. שנית, בית המשפט בוחן את טענת המשיב כי הוא רשאי לנכות סכומים מסוימים מחובו לחברה, לרבות תשלומים ששולמו על ידו לצורך מימוש ערבותו לחובות החברה, ושכר עבודה המגיע לו לכאורה על ידי החברה. בפסק הדין נקבע כי ערבות המשיב והתשלומים הנלווים לה אינם מהווים חוב הנובע מ"עסקים משותפים" כהגדרתם בסעיף 74 לפקודת הרש"ר, ולפיכך אין הוא יכול לקזז סכומים אלה. זאת משום שהערבות ניתנה באופן חד צדדי ולא כחלק ממאמץ עסקי או השקעה הדדית כלשהי. בנוסף, בית המשפט קובע כי יש לברר ולהוכיח את תביעת חוב השכר של המשיב במסגרת תביעת חוב שהוגשה למפרק. השופט מציין כי גם אם המשיב יכול היה לעמוד בתנאים לקיזוז חוב זה, לא ניתן לעשות כן, שכן המשיב הוא "נושה נדחה" בשל תפקידו כבעל שליטה. סיכומו של דבר, המשיב אינו זכאי לניכויים כלשהם מחובו לחברה, והבקשה נגדו, כמו גם נגד המשיבים 2 ו-3, נדחית בחלקה.